בשיתוף רשות הטבע והגנים
רשות הטבע והגנים - גמלא
(צילום: ירון שרון | עריכת וידאו: רותם שבתאי)
את המחזה הזה פקח רשות הטבע והגנים אוריה ואזנה לא ישכח: "התקדמתי לכיוון הפרות וברגע שהן ברחו ממני ראיתי את הפרה המתה. ככל שהתקדמתי יותר ראיתי עוד נשר ועוד נשר ועוד נשר – כולם שוכבים מתים", הוא משחזר. "אני כבר תשע שנים ברמת הגולן, ראיתי הרבה הרעלות. כשהרגשתי שאני הולך קדימה, תמיד הגיעה עוד הרעלה שזרקה אותי אחורה".
הנוף הפורח ושופע הירוק והמים של הרמה מסתיר בתוכו סיפור שובר לב: 338 נשרים עיטרו את שמי הגולן ב-2003 וכיום יש בו אפס נשרים מקומיים. האשם המרכזי הן ההרעלות. "לנשרים בגולן קרה משהו מאוד פשוט - הם אכלו פגרים שעליהם היה רעל", מסביר ואזנה את התגלגלות האירועים, "הפגרים, של פרות לרוב, מושכים אותם וכשהנשר נוחת על הפגר, הוא לא יודע להבדיל אם יש עליו רעל או אין – אוכל ומת".
ברמת הגולן מתקיימת מערכת יחסים שהפקח האזורי של מרכז הגולן מכנה אותה "משולש הזהב": בין צה"ל, הבוקרים ורשות הטבע והגנים. לכולם בסוף אינטרס משותף: שמירה על שטחים פתוחים – אם זה לטובת שטחי אש, מרעה או השמירה על בעלי החיים. אלא שבדרך להשגת המטרה המשותפת יש לא מעט אתגרים.
הבוקרים למעשה לא רוצים לפגוע ישירות בנשרים, אלא בחיות הבר שטורפות את עדרי הבקר בשטחים הפתוחים. "מדובר בחומר הדברה שמשמש למישהו שרוצה לפגוע באוכלוסיית טורפי הבר בכלל, ולא בנשרים", מדגיש ואזנה, "אוכלוסיית טורפי הבר מבחינתו מסכנת את הפרנסה שלו ואותו חקלאי מרגיש שהוא לבד ולכן פונה לאמצעים שהם בניגוד לחוק. מה שנקרא: לוקח את החוק לידיים".
ארז אשטמקר, מגדל בקר ברמת הגולן, מכיר את הבעיה מקרוב. "חקלאי שמגיע למצב שהוא מרעיל זה חקלאי שמבחינתו נדחק לפינה", מסביר אשטמקר את הצד שמנגד. "הוא הציף את הבעיות שלו כלפי הרשות, לא קיבל פתרונות ומבחינתו עכשיו זה הפתרון הכי זול ונגיש".
אך ההרעלות, לדברי אשטמקר, לא פותרות את נזקי טריפות העדרים. "החיה הטורפת לא אוכלת את הרעל. מי שנפגע זה כל שרשרת המזון. אנשים שמרעילים נפגעים מהנזקים של טריפות הבקר וחושבים שזה הפתרון, אבל אני בתור משק מסודר, גם אם אלחץ לפינה - אני לא ארעיל. גם אם זה יהיה המפלט האחרון שלי".
"פגר אחד מורעל – גומר אוכלוסייה של נשרים ברגע"
אחת הסיבות לחשיבות השמירה על הנשרים היא במניעת הפצת מחלות. "הפלא קורה בתוך הנשר", מסביר הפקח האזורי על התהליך שבגינו זכה הנשר לכינוי 'הסניטר של הטבע'. "יש לו קיבה עם חומצה שיכולה להמיס כמעט כל דבר וכך, גם אם המחלה עברה אל הנשר בזמן שהוא אכל, הוא יודע לפרק אותה והיא לא ממשיכה הלאה".
אז מה בעצם ניתן לעשות כדי למנוע את ההרעלות?
"אנחנו עושים המון. אנחנו עושים פה פיקוח הרעלות. בשבתות אנחנו מעלים מסוק לאוויר, עושים סיבוב על כל שטחי האש ובעזרתו מוצאים את פגרי הפרות שלא ראינו בעין מהקרקע. אבל עדיין, פגר אחד מורעל של פרה - גומר אוכלוסייה שלמה של נשרים ברגע אחד".
לעצור טרגדיה כזו כיום אינו מהלך פשוט. הרעלה היא מעשה שקורה במהירות. קשה לתפוס את המרעילים בזמן אמת וגם כשמצליחים החוק לא נותן בידיהם של הפקחים כלים להביא אותם אל הדין – ולמנוע את ההרעלה הבאה. "היחסים עם החקלאים הם מורכבים מאוד, ארז הוא אחד, אבל חקלאים באזור פיקוח יש המון. האתגר הוא לנסות לתת לאזרח את השירות הנכון – חייבים למצוא את הפתרון".
